ההסכמים המוכרים והנפוצים ביותר בתחום דיני המשפחה הינם הסכמי ממון והסכמי גירושין, הסכמים אשר קיימת בחוק חובה לאשרם בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית הדין הרבני על מנת שיינתן להם תוקף של פסק דין. קיימת אפשרות לאשר הסכם יחסי ממון גם בפני נוטריון, אך זאת בתנאי כי בכוונתם של בני הזוג להנשא במועד סמוך למועד חתימת ההסכם. בתחום דיני המשפחה קיימים סוגי הסכמים נוספים כגון הסכם לחיים משותפים, וכן הסכמי הורות אשר נערכים בין צדדים אשר מגדלים ילד משותף אך אינם מנהלים חיי זוגיות.

בנוסף, פעולות משפטיות מסוימות על אף שאינן נקראות "הסכם", הינן הלכה למעשה פעולות בעלות מאפיינים חוזיים לכל דבר ועניין, כדוגמת צוואה הדדית הכוללת הסכמות בין בני זוג באשר לגורל רכושם לאחר לכתם לעולמם. סוג נוסף של הסכמים אשר נפוץ מאוד בתחום דיני המשפחה על אף שאינו ייחודי לו, הינו הסכם מתנה. הסכם מתנה פשוטו כמשמעו הינו התחייבות להעברת רכוש או העברת רכוש בפועל, מאדם אחד למשנהו בלא תמורה כספית או אחרת, כאשר לנותן המתנה שמורה הזכות להתנות תנאים לקבלת המתנה ואף לחזור בו ממתנתו במקרים מסוימים.  מטבע הדברים סביר שהסכם מתנה יתבצע בין בני משפחה ולא בין זרים, כך במקרה בו הורה מעביר דירה במתנה לילדו, או במקרה בו ניתנת מתנה בין בני זוג.