בחוק נקבע כי שני ההורים הינם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם ובעלי חובות וזכויות שוות. יחד עם זאת המציאות היא כי הן בשל חזקת הגיל הרך אשר קובעת כי ילדים יהיו במשמורת אמם עד לגיל 6, והן בשל תפיסות חברתיות קיימות, בחלקם הארי של המקרים יהיו הילדים במשמורת האם. יחד עם זאת כיום הולכת וגוברת הנטייה לקבוע הסדר של משמורת משותפת הקובע חלוקת זמנים ואחריות שיוויונית בין שני ההורים. 

למרבה הצער, פעמים רבות במסגרת הליכי הגירושין הופכים הילדים לכלי משחק בידי הצדדים לצורך הפעלת לחץ על ההורה האחר, כאשר כתוצאה מכך נגרמים לילדים נזקים פסיכולוגיים ורגשיים רבים אשר לא תמיד ניתנים לריפוי או לתיקון, ולעיתים אף נפגע הקשר עם אחד ההורים או שניהם באופן בלתי הפיך, לעיתים עד כדי יצירת ניכור הורי חמור.  

רבים סבורים כי להורה המשמורן זכויות יתר לעניין חינוכם גידולם ובריאותם של הילדים, וכי להורה הזכאי לזמני שהות מצומצמים אין כמעט יכולת השפעה. מדובר בהנחה שבטעות יסודה. חשוב לדעת כי לכל הורה, אף להורה אשר מקיים זמני שהות מצומצמים ואינו ההורה המשמורן, ניתנת זכות שווה להחליט בענייני חינוכם ובריאותם של הילדים. ההורה המשמורן אינו יכול לעשות ולהחליט ככל העולה על רוחו בעניין הילדים המשותפים ללא קבלת הסכמת ההורה האחר, זאת בעיקר כשהמדובר בעניינים חשובים ומהותיים כגון טיפולים רפואיים ופסיכולוגיים, שינוי מוסד חינוכי וכיוצ"ב.

טיפ:  טיפול פסיכולוגי או טיפול רפואי פולשני אשר התבצע על אף התנגדות איד ההורים, מהווה עבירה על החוק. 

טיפ:  כאשר הורה בוחר להפר את זמני השהות שנקבעו על בסיס קבוע ואינו מגיע/ה ליטול את הילדים לעיתים קרובות, ניתן לבקש מבית המשפט כי יטיל קנס על המפר/ה בגין כל הפרה נוספת.