ההלכה היהודית קובעת כי אישה זכאית למזונותיה כל עוד הינה נשואה, כלומר עד למועד מתן הגט על ידי הבעל, זאת גם במקרים בהם בני הזוג פרודים זמן רב ואינם מתגוררים תחת קורת גג. המשמעות היא כי קיימת אפשרות במצבים מסוימים  שהבעל יידרש לשלם לאישה מזונות מהלך שנים רבות, על אף שבפועל הצדדים אינם חיים יחדיו. לדוגמה: במקרה בו הבעל הינו מסורב גט ואשתו הינה עקרת בית אשר אינה עובדת, עלול הבעל למצוא עצמו משלם מזונות אישה גבוהים מהלך שנים ארוכות, על אף שפתח בחיים חדשים. יחד עם זאת בהלכה היהודית מוגדרות נסיבות בהן האישה תפסיד את זכותה למזונות כגון במקרה בו הוכח כי האישה בוגדת. 

 

כיצד נקבע גובהם של מזונות האישה ? 

מזונות האישה נקבעים על פי מספר אמות מידה. בהלכה נקבע הכלל לפיו "עולה עימו ואינה יורדת" כלומר על הבעל להמשיך ולספק לאישה רמת חיים זהה לזו שהורגלה אליה בתקופת החיים המשותפים. בנוסף הן הכנסת הבעל והן הכנסתהאישה משפיעות על  גובה מזונות האישה, אלא כי בעוד האישה אינה חייבת לעבוד ולהתפרנס, הבעל מחויב לעבוד ואף אם ינסה לחמוק מעבודתו או יפוטר, יקבע שיעור מזונות האישה בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות של הבעל, כלומר בהתאם ליכולת ההשתכרות של הבעל בהתאם להשכלתו, ניסיונו, מעמדו המקצועי ועוד, זאת גם כאמור אם הבעל אינו עובד או עובד במשרה חלקית.