ענייני אפוטרופסות עוסקים בשני רבדים עיקריים: ילדים ובוגרים. ילדים מצויים באופן טבעי באפוטרופסות הוריהם עד הגיעם לגיל 18, לעומת זאת אדם בוגר מעל גיל 18 יזקק לאפוטרופוס במקרים בהם הוא או היא אינם מסוגלים לדאוג באופן עצמאי לענייניהם לרוב בשל מוגבלות פיזית, שכלית או נפשית. חשוב לציין כי במצבים מסוימים ממונים לילדים אפוטרופסים אשר אינם הוריהם כגון במקרים של חו"ח מות ההורים, או כאשר ההורים אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם מסיבה אחרת. 

 

כשרות משפטית- משמעה כי אדם מסוים כשיר על פי חוק לביצוע פעולות אשר יש להן משמעות משפטית כגון חתימה על חוזה, הגשת תביעה ועוד. על מנת לשלול את כשרותו המשפטית של אדם נדרש פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, אשר יקבע בנסיבות מסוימות כגון מחלת נפש קשה או מוגבלות שכלית, כי האדם אינו כשיר לביצוע פעולה משפטית כלומר האדם הינו פסול דין. החוק קובע מהם המקרים בהם תשלל או תוגבל כשרותו המשפטית של אדם. החוק מגביל באופן אוטומטי את כשרותו המשפטית של כל קטין, קרי, מי שטרם מלאו לו 18 שנים. 

 

פסול דין לעומת חסוי 

חסוי הינו אדם אשר נקבע לגביו כי אינו מסוגל לדאוג לענייניו בצורה ראויה ועל כן מונה לו אפוטרופוס אך אין להסיק מכך כי אינו כשיר משפטית. האפוטרופוס אינו מטפל בהכרח בכל תחומי החיים של החסוי אלה בתחום בו קבע בית המשפט את חסותו. כך יכול אדם להיות חסוי רק לענייני רכושו אך לנהל את ענייניו המשפטיים באופן עצמאי ואף להגיש תביעה. במקרה אחר אדם נמצא בבית החולים ואינו מסוגל לקבל החלטות באשר להמשך הטיפול הרפואי בו, ניתן למנות לו אפוטרופוס רק לעינייני גוף. פסול דין לעומת זאת הינו אדם אשר אינו כשיר לביצוע כל פעולה משפטית וכל פעולה משפטית שיבצע פסולה מראש. ניתן לומר כי פסול דין הינו סוג ספציפי של חסוי, אולם חסוי אינו בהכרח פסול דין.